על אולרים שוויצריים משוכללים ורצונות אבודים

המאמר שלפניכם מציע זווית ראיה חדשה-ישנה להתבוננות על הרשת והאינטרנט, ומתוכה מנסה להציג את היחס האידיאלי אליהם והשימוש הנכון בכלים רבי עוצמה אלה.

ראשית יש להפריד בין האינטרנט – המושג אותו אנו מיטיבים להכיר – לבין המושג "רשת".

רשת פירושה יצירת קשר קווי או אלחוטי בין מספר יחידות מחשוב. קשר זה מאפשר שיחות, העברת נתונים ושיתוף מדיה בין שני יחידות או יותר.

הרשת המפורסמת

ביותר היא האינטרנט (אך בהחלט לא היחידה). האינטרנט היא רשת גלובלית חופשית המנוהלת ע"י מספר ארגונים בינלאומיים. הגישה לרשת האינטרנט מתבצעת בכמה דרכים, כאשר השכיחות ביותר הן הדפדפן, ולאחרונה גם האפליקציה.

הרשת מהווה שלב נוסף על גבי טכנולוגיית המחשוב, ואין לה ערך בפני עצמה. ברור אם כן שכדי להבין את תפקידיה, חולשותיה ותועלותיה יש לדון קודם במחשב, תפקידיו ומקומו בטכנולוגיה.

פיתוח המחשב היה כמעט מתחייב מהמציאות. העולם הגלובלי המתפתח חייב אמצעי חישוב מתקדמים מיכולת אנושית, ולצורך כך פותח המחשב – ככלי שבא לענות על צורך. בהמשך דרכו שינה הכלי את מטרתו ואלינו הוא מגיע ככלי שמטרתו היא לספק נוחות.

למעשה, פיתוח כלי הוא רק חלק מתהליך הנעשה למטרה מסוימת. נדמיין לעצמנו אדם הניגש לבנות בית. על מנת שהבית יוקם, הוא נזקק לכמה שלבים.

השלב הראשון הוא הדחף, רצון או הכרח חזקים מספיק ביחס לקושי העבודה. השני הוא ידע – איך צריך הבית להיראות, איך בונים אותו שלב אחרי שלב, כיצד משתמשים בכלים לצורך בנייתו. השלב השלישי הוא כלים שיסייעו בידו והרביעי הוא חומרים מתאימים.

המחשב התעשייתי הוא כלי טהור, כגון מברג, או פטיש. ללא כלי זה אי אפשר היה להתקדם ולפתח את כל העולם המוכר לנו היום – ממכונת הכביסה ועד המכונית, הבורסה ותחנות הכוח.

המחשב הביתי פותח אמנם למטרות נוחות, אך הוא עדיין כלי. במקום מברג משתמשים במברגה, במקום לכבס ביד מפעילים מכונת כביסה, ובמקום לכתוב, לנהל לוח שנה, לחשב שכר עובדים ועוד מיליוני פעולות אחרות – משתמשים במחשב. למעשה, ניתן להשוות את המחשב לאולר שוויצרי משוכלל, בעל מספר אינסופי של כלים, הגדל מיום ליום.

גם הרשת הומצאה למטרת נוחות. ברור לכולנו מהם היתרונות הנוחים שמספקת הרשת – תקשורת בין אנשים, שיתוף מידע ומדיה, ואף עזרה ממשית ממשתמש מרוחק. הרשת גם היא כלי ביסודה.

לעומת זאת, רשת האינטרנט חרגה מגבולות הכלי. עיקר השימוש באינטרנט כיום הוא לצרכי שיתוף מידע ומדיה, ודאי בפלח הגיל הצעיר. האינטרנט הוא לא רק כלי – הוא גם, ובעיקר, מאגר ידע.

קודם המצאת המחשב, האדם הרוצה ליצור משהו היה חסר בראש ובראשונה כלים מתאימים. לאדם שאינו נגר קשה היה להשיג משור שולחן. אם היה לי, אמר לעצמו, הייתי לומד להשתמש בו בדרך הניסוי והטעיה. המחסום המרכזי היה החוסר בכלי.

המצאת המחשב נתנה את האות למהפכת הכלים. המחשב יצר צרכים אחרים ובו בזמן נתן להם כלים וחומרים – נגישים לכל אדם. אין הבדל מהותי בין מתכנת-על המפתח את ה-windows הבא לבין כל ילד – שניהם משתמשים באותו מחשב, באותן תוכנות. מעכשיו, המחסום העיקרי הפך להיות הידע. ההבדל בין המתכנת לבין הילד הוא הידע – והוא בלבד.

שיתוף הידע – זו המהפכה שנוצרה על ידי רשת האינטרנט. המרחב הווירטואלי מלא במאמרים, סרטונים ושיעורים המסבירים איך לתכנת, בכל השפות ובכל הצורות. ההבדל בין הילד לבין המתכנת הצטמצם לניסיון בלבד – ופעמים רבות הילד יתגבר על הפער באמצעות המקוריות. זוהי מהפכת המידע.

מה חסר, אם כן, על מנת ליצור?

הדחף.

הדחף הוא המרכיב המהותי ביותר, ולמעשה – הראשוני ביותר. המתכנת מונע על ידי דחף רב עוצמה – הצורך להתפרנס, הכמיהה לכבוד, הערכה ומעמד. אך איזה דחף יש לסתם אדם שנפל לידו מחשב? וכאשר נופל לידי ילד, או מבוגר המתנהג כילד, אולר שוויצרי משוכלל יחד עם כל המידע שבעולם – נוצר בו דחף יסודי וחזק מאוד: הסקרנות. והסקרנות הורגת את החתול.

בעידן המידע המחסום המשמעותי היחיד המפריד בין האדם לבין יצירה משמעותית הוא הרצון.

כך נולד העידן החדש – ניו-אייג'. פתאום המוערכים אינם בעלי הכלים, אף לא בעלי הידע. אלה שייכים כבר לכולם. ההערכה נדדה אל בעלי הרצון – אלה שיודעים מה הם רוצים, שמעצבים את רצונם ולא נגררים אחר חשק חסר מטרה. להמון העם יש הכל – אך לא טיפת צורך בכך, וממילא – גם לא רצון מוגדר לשימוש בשפע העצום הזה. ואם אין רצון לעשות דבר חיובי, הדברים השליליים הרבה יותר מעניינים.

מצב זה, של כלים וידע בלתי מוגבלים אך ללא רצון מוגדר – הוא הבעייתי, והוא בלבד. מצב זה גורם כמה בעיות, שאמנם הידע המוגזם הוא המדובר ביותר מהן, אך הוא בהחלט לא הבעיה היחידה. בעיה נוספת היא, למשל, בזבוז הזמן המתלווה למחשב ולאינטרנט. חיכוכים תמידיים בין ההורים לילדים, בין בני זוג, חברים לכיתה או שותפים לעבודה. פיזור וקושי להתמקד בעניין מסוים ועוד. מצב זה יש לשנות – וצריך היה לעשות זאת לפני שנים. השינוי הוא פשוט הרבה יותר משנדמה לנו: יש להגביל את הידע. להגביל את הכלים. ולמצוא את הרצונות האבודים שלנו.

השלב הראשון, והוא הדחוף ביותר, הוא הגבלת הידע. הדרך המקובלת לעשות זאת היא סינון – פתרון סביר בהחלט. אך היום ניתן לעשות יותר מזה. מדוע יש לנו צורך בדפדפן? בעולם של אפליקציות, ניתן לסנן את התכנים בצורה מוחלטת ופשוטה. אם ניצור מצב בו תהיה אפליקציה ממוקדת לכל צורך – נוכל להפטר מהדפדפן וכך לחסוך מעצמנו הרבה ידע מיותר ואף מזיק.

השלב השני הוא הגבלת הכלי. בקלות יחסית ניתן ליצור משתמש נפרד לכל אחד בבית או בעבודה ולהגביל את הרשאותיו לצרכיו הספציפיים – וכדאי מאוד לעשות זאת. ביטול הגישה למשחקים המיותרים (או לאפליקציות מהפסקה הקודמת) יוריד את עקומת ביטול הזמן והחיכוכים המיותרים כל-כך ויגרום לנו לחיות טוב באמת.

והשלב האחרון – והקשה, אך החשוב מכולם – למצוא את הרצונות האבודים שלנו. כדי לעשות זאת עלינו לחזור אל ימי הנערות, להיזכר בכל האידיאלים עליהם למדנו בבני עקיבא, דיברנו בתיכון וחלמנו בלילה. לחזור לצריכה קבועה של חלומות וגעגועים לעולם טוב יותר, לאני טוב יותר, לטוב טוב יותר. חלומות כאלה יטו, בלי שנרגיש אפילו, את כל הכלים והידע שבידינו לשימוש נכון, מהנה ובעיקר – טוב.

בהצלחה לנו.